מוות בתאונת דרכים של נהג בפסילה 

אדם נפטר לאחר שנפגע בתאונת דרכים שארעה בשנת 1997 בצומת נחשון.

לבית המשפט הוגשה תביעה בגין פיצויים על מוות בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

המנוח נהג ברכב שכור שהיה מבוטח בחברת ביטוח.

חברת הביטוח טענה כי מוות בתאונת דרכים של נהג בפסילה שולל את פוליסת ביטוח החובה ולכן קרנית צריכה לפצות את ההרוג, נטען כי לתאונה אין כיסוי - המחלוקת נוגעת לפירושו של סעיף 7 לפוליסת ביטוח החובה על פי סעיף 7 על הנוהג להיות בעל רשיון נהיגה "לסוג כלי הרכב":

"בתנאי שהאדם הנוהג ... הינו בעל רשיון בר תוקף בישראל לנהיגת כלי הרכב מסוג כלי הרכב הנקוב בתעודה או שהנהג היה בעל רשיון כאמור בתאריך כלשהו במשך 12 החודשים שקדמו לנהיגת כלי הרכב ולא נפסל מלקבל או להחזיק רשיון כזה על פי הוראות שבחיקוק, פסק דין החלטה בית המשפט או רשות מוסמכת אחרת".

הוראת תקנה 567 לתקנות התעבורה קובעות כי: "מי שמקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ" רשאי לנהוג מכח "רשיון נהיגה לאומי שניתן למי שאינו תושב ישראל ובלבד שלא ינהג ברשיון זה בתום שנה מיום כניסתו לישראל". מי שמקום מגוריו הקבוע בחו"ל מוגדר באותה תקנה כ"מי שנעדר מן הארץ במשך שנה רצופה לפחות והוא נמצא בארץ באופן זמני".

ביסוד פירוש חברת הביטוח לסעיף 7 לפוליסת ביטוח החובה מונחת הסכמה כי סעיף זה מוסיף על זכויות המבוטח, במובן זה שהוא מאריך, את משך תקופת יכולתו להשען על המבטחת על העובדה שהחזיק רשיון בר תוקף בישראל.

בית המשפט קבע כי התנאי בסעיף 7 לפוליסה מתיחס לכך שהנהג "לא נפסל מלקבל או להחזיק רשיון כזה" והכוונה, בכל הנוגע לרשיון ל"רשיון בר תוקף בישראל".

בית המשפט ציין כי על פי המובן הרגיל של המילה "פסילה" מדובר בבפעולה של קביעת אי כשירות.

 מובן זה מבטא מצב של אי כשירות גם עובר כחוט השני בתקנות התעבורה.

 תקנות התעבורה כוללות מספר מקרים של כשירותו של הנהג, בהם הוסמכה רשות הרישוי לפסול רשיוו של בעל רשיון נהיגה. לדוגמא הוראות תקנה 212 לתקנות התעבורה.

במקרים בהם סבר המחוקק כי ארע מאורע שיש בו כדי להשפיע על כשירות בעל רשיון לנהוג רשות הרישוי הוסמכה לפסול את רשיון הנהיגה שלו. לעומת זאת, במקרה שבו מדובר בפגיעה בתוקף של רשיון, שלא מחמת אי כשירות, התקנות נוקטות מינוח שונה.

לאור האמור לעיל בית המשפט פסק לטובת חברת הביטוח.